סוכרת היא מחלה שמתאפיינת בריכוז גבוה של גלוקוז (סוכר) בדם ובשתן, והיא נחלקת למספר סוגים עיקריים:
סוכרת מסוג 1, סוכרת מסוג 2 המופיעה בעיקר במבוגרים, סוכרת הריון וסוכרת גנטית
המחלה נגרמת עקב הרס התאים בלבלב (תאי בתא) המייצרים אינסולין. סוכרת זו, המאופיינת בחסר מוחלט של אינסולין – היא הסוג השכיח בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים, אולם היא יכולה להופיע בכל גיל.
סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון של הגוף – שבדרך כלל מגינה עליו מזיהומים חיצוניים – פועלת נגד תאי הגוף עצמם. בסוכרת זו נוצר תהליך דלקתי כרוני, הגורם להרס תאי בתא שמייצרים את האינסולין בלבלב, עד להיווצרות חסר באינסולין ותלות מוחלטת באספקתו ממקור חיצוני לגוף.
אינסולין הוא הורמון חיוני לגוף הן בשל יכולתו לעודד תהליכים של בניית רקמות ואגירת אנרגיה בתאים בצורה של שומן וגליקוגן, והן בשל יכולתו להגדיל את כמות קולטני הסוכרים בתאי השריר ובתאי שומן, ועל ידי כך להגביר את ספיגת הגלוקוז. האינסולין מווסת את רמת הגלוקוז בדם, מסדיר את חילוף החומרים של הפחמימות ופועל להאטת פירוק החלבון והשומן ברקמות.
מחסור באינסולין גורם לחוסר גלוקוז בתאים, ולגוף אין ברירה אלא למצוא מקורות אנרגיה חלופיים במאגרי השומנים והחלבונים שברקמות הגוף. ניצול משאבים זה מביא לפירוק רקמות והתוצאה היא תשישות ואובדן משקל.
במצב של חוסר באינסולין נפגמת כניסת הסוכר מהדם אל תאי הגוף והגלוקוז שאינו מנוצל מצטבר בדם. רמות גבוהות של סוכר בדם גורמות להפרשה מוגברת של גלוקוז אל השתן ואף עוברות את סף היכולת של הכליות להחזירן מהשתן אל הדם. עקב הופעת הגלוקוז בשתן מתקשות הכליות לספוג גם את המים העוברים דרכן בחזרה אל כלי הדם והגוף מגיב בהשתנה מרובה. בנוסף לכך, קיימת סכנת התייבשות, שבעקבותיה הגוף מגיב בתחושה של צמא מוגבר, ומכאן שני סימניה המובהקים של הסוכרת צימאון והשתנה תכופה.
לאורך זמן, רמות גבוהות של גלוקוז בדם פוגעות בכלי הדם הקטנים ובעקבות זאת נגרם נזק לעיניים, לכליות לקצות העצבים וכן למערכת הלב ולכלי הדם הגדולים.
פירוק שומני הגוף – שהוא תופעת לוואי לחוסר באינסולין – גורם להיווצרות גופי קטו (אצטון) חומציים. רמה גבוהה של גופי קטו בדם מכונה קטו־אצידוזיס ומדובר במצב מסכן חיים, בו יש עלייה בחומציות הדם (pH נמוך מן הנורמה) המלווה לרוב בהפרעה במלחים. זהו מצב המחייב טיפול מיידי: מתן נוזלים רבים, מתן אינסולין להורדת רמת הסוכר הגבוהה וכן בגופי הקטו שנוצרו. הניטור הצמוד במקרים אילו חשוב ביותר כדי למנוע מעבר למצב של היפוגליקמיה (תת סוכר בדם) בעקבות מתן עודף אינסולין. זהו מצב שמחייב אשפוז בבית החולים ואם החמצת קשה – אשפוז בטיפול נמרץ.
סוכרת מסוג 1 איננה מחלה גנטית במובן הקלאסי של המילה אך יש לה דפוס תורשי ולעיתים קיימת נטיה משפחתית למחלה. לאנשים עם מבנה גנטי מסוים יש סיכון מוגבר ההופך אותם לרגישים יותר לגורמים סביבתיים, המגרים את מערכת החיסון לתחילת התהליך האוטואימוני, שבו מערכת החיסון של הגוף תוקפת והורסת את תאי הבתא שמייצרים אינסולין..
על אף שיש קשר משפחתי וקשר לסמנים גנטיים מסוימים, אצל יותר מ־90 אחוזים מהילדים עם סוכרת נערים – המטופלים במכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר – לא נמצאו בני משפחה נוספים מדרגה ראשונה עם סוכרת מסוג 1. הקשר המשפחתי מתבטא רק בעלייה בסיכון לחלות במחלה. לדוגמה: הסיכון של תאום זהה לחלות בסוכרת מסוג 1 – אם אחיו חולה במחלה – הוא 35 אחוזים; הסיכון של אח או אחות שאינם תאומים הוא שלושה עד ששה אחוזים, הסיכון של בן או בת לאב סוכרתי הינו שבעה אחוזים והסיכון של בת או בן לאם סוכרתית הינו שניים עד שלושה אחוזים בלבד.
מעבר לרקע הגנטי, ככל הנראה קיימים גורמים סביבתיים שיכולים לעודד את התפתחות הסוכרת. לא ברור מה הם הגורמים הסביבתיים אך מוזכרים נגיפים מסוימים, חיידקים, חלבונים בחלב פרה, חיידקי מעי מסוימים, לחץ סביבתי ועוד.
התסמינים לסוכרת מסוג 1 רבים ומגוונים: צימאון מוגבר, מתן שתן רב, עייפות, ירידה במשקל מצד אחד ועלייה בתיאבון מהצד האחר, ראייה מטושטשת ובחילות. לעיתים תכיפות ההשתנה כל כך גדולה, עד שהחולה נאלץ לקום בלילה ולעיתים אף ישנה בריחת שתן מתוך שינה. ייתכנו גם הופעת פטרת בפות בבנות, כאבי בטן והקאות.
בהחלט. בשנים האחרונות הולך ומתברר שניתן לאתר ילדים בסיכון לחות בסוכרת ע"י בדיקת דם פשוטה. בבדיקת הדם בודקים האם בדמו של הנבדק/ת קיימים נוגדנים כנגד תאי הבטא בלבלב. ידועים 4 נוגדנים הניתנים לבדיקה. המצאות 2 או יותר בדם הנבדק מציינת את העובדה שהתהליך האוטואימוני כנגד הלבלב פעילה ומעלה הסיכון לחלות במחלה. הנוגדנים יכולים להימצא בדם הנבדק שנים רבות לפני הופעת המחלה עצמה. איתור ילדים בסיכון לחלות במחלה מומלץ ומבוצע כיום בארץ כחלק ממחקר הADIR אך גם ניתן לביצוע בכל קופות החולים. נראה שטיפול רפואי מוקדם בילדים הנמצאים בסיכון עשוי לדחות ואולי אף למנוע את הופעת המחלה.
מכיוון שהמחלה מתאפיינת בחוסר באינסולין הרי שהטיפול בה הוא מתן אינסולין. אינסולין ניתן בזריקה או דרך משאבת אינסולין.
שניידר – פתח תקווה, שמיר (אסף הרופא) – באר יעקב, זיו – צפת, איכילוב – תל אביב, קפלן – רחובות, וולפסון – חולון, שיבא – רמת גן, ברזילי – אשקלון, שערי צדק – ירושלים, גן רשל – הרצליה, סורוקה – באר שבע, אסותא – אשדוד, מאיר – כפר סבא, פוריה – גליל תחתון, הלל יפה – חדרה, הרמן – באר שבע, לגליל – נהריה, כרמל – חיפה, רמב"ם – חיפה, הדסה עין כרם – ירושלים